"אנחנו כבר רגילים לחיות בתוך הערפל הזה", אמר לי המנכ"ל איתו נפגשתי. "מאז נכנסתי לתפקיד, התחלפה לי כמעט כל ההנהלה, חצי מהזמן אני מתמודד עם  אסקלציות מול  לקוחות, בשבוע הבא ישיבת בורד והסימנים בשוק לא מבטיחים, הטאלנט הכי מבטיח שלנו עזב לטובת הצעה מפתה יותר, צוות הפיתוח לא מצליח לייצב את המוצר לפני הphase  הבא והמניה בצלילה. כל בוקר, אני מגיע למשרד מוכן להפתעות בלתי צפויות. אני צריך לגבש אסטרטגיה חדשה ובאמת, שאין לי מושג מה הכיוון. יש כל כך הרבה תרחישים אפשריים ואני שובר את הראש".

אי הוודאות הפך להיות מאפיין המציאות וחלק משגרת היומיום של כולם. עידן "השיבוש" מיצר שטף מתמיד של שינויים, איומים אבל גם הזדמנויות מסעירות.

בחופשתנו המשפחתית בקיץ, ביקרנו בוייטנאם. התופעה שהסעירה אותנו יותר מכל, הייתה התנהלות התנועה בערים הגדולות. מיליוני מכוניות ואופנועים נעים יחד בנחיל גדול, כשהחוק היחיד הפועל בו הוא, העדר כל חוק. הסדר הפנימי שנוצר איפשר לכולם לנוע ולהגיע למחוז חפצם ברוגע. הנסיעה בכיכרות הגדולות הביאה אותי לחשוב על האופן בו מתנהלים ארגונים בתקופה בה הכאוס והסערה הם השגרה.

השינויים במפה הפוליטית ובכלכלה העולמית, הקצב המואץ של התפתחות הטכנולוגיה, התפשטות הרשתות וחיבורן לכל תחומי חיינו (IoT), היכולת למנף את הנתונים האינסופיים ולהפוך אותם לבינה מלאכותית, יוצר מציאות אשר כמו הרחובות הסואנים של האנוי נראית כמו שטף קבוע  של תנועה מתמדת. מציאות זו, מציבה קושי להגדיר אסטרטגיה ארוכת טווח ומשבשת את יכולת קבלת ההחלטות של מנהלים.

כיצד חברות מתארגנות סביב המטרות שהציבו לעצמן, ומהי הדרך הטובה ביותר להתאים את המבנה הארגוני לסביבה המשתנה כל הזמן?

אם בעבר, עיצוב המבנה הארגוני הווה תגובה למטרות מוגדרות או מענה לצורך ברור, הרי שעכשיו מצפים מהארגון להיערך כך שיהיה מוכן  לכל תנודה שלא תבוא. אג'יליות היא שם המשחק והציפיה מהמנהלים היא להסתגל במהירות לשינויים ולהמשיך לפעול בנחישות להשגת התוצאות העסקיות. השיטות המסורתיות של תכנון אסטרטגי ארוך טווח, הצבת יעדים מרחיקי לכת וקבלת החלטות רציונלית אינן רלוונטיות בדינמיות של השתנות השוק. הפרדוקס הוא, שלמרות שלא ניתן לחזות את העתיד, מנהלים נדרשים ליצור בהירות לגביו כדי לשרוד.  עליהם ללמוד לחיות עם אי הוודאות ולהתיידד איתו. לעודד התנסות ותעוזה ולהטמיע תהליכים להפקת ידע ותובנות משפע הנתונים והמידע הזורם לפתחם.

כדי לשמור על היתרון התחרותי, צריכים ארגונים לסגל לעצמם את היכולת להיות "גם וגם". להיות מסוגלים לתת מענה יעיל לאתגרי ההווה תוך מיצוי המשאבים הקיימים בארגון לצד היכולת להתאים את עצמו במהירות לדרישות המשתנות של המחר באמצעות גילוי וחקירה.

מבנה מארג

מה בכל זאת מתאפשר בעולם הסוער הזה ואיך ניתן לייצר מרחב בטוח של התקדמות וצמיחה?

על כאוס וסדר ומה שביניהם

תורת הכאוס מתארת מערכות רבות, שגם כאשר ידועים כל החוקים השולטים בהן, לא ניתן לחזות את התפתחותן לטווח ארוך. היא נשענת על משוואה מתמטית המבוססת על ההבנה שכאוס וסדר אינם ניגודים שיש לבחור אחד מבינהם, אלא היבטים משלימים של מציאות אחת.

כאוס מוגדר כמצב של הפרעה, מחלוקת, בלבול  והתנהגות לא לינארית. בניגוד למה שהשם מרמז, התנהגות כאוטית אינה התנהגות שיש בה אי סדר מוחלט. אלא, התנהגות חסומה, המוגבלת לאירועים מסוימים. המערכת שואפת להתכנס לאוסף יציב של מצבים. עד פיתוח תורת הכאוס, ההנחה היתה שההתכנסות  היא לנקודת שיווי משקל או למסלול מחזורי.

סדר הוא מקור הבטחון. יש בו תכנון, מבנה ברור ונהלים סדורים. יש בהירות ויש שליטה על מהלך הדברים. לכל סיבה יש תוצאה.

בעולם של חיבוריות וקשרים המציאות מתנהלת במפגש בין שניהם.
כאוסדר ( (chaorder, הוא מושג שטבע Dee Hock   מנכ"ל ויזה העולמי, כבר ב 1999. במרחב שמתאפשר בו מספיק סדר כדי ליצר עמוד שדרה וחוזק, אך מספיק כאוס כדי להכיל שונות, מגוון מציאויות וריבוי קשרים נוצרת זירה שוקקת המאפשרת התהוות של חדשנות, למידה וצמיחה.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *