המגפה שבתוך המגפה
עוד לפני פרוץ הקורונה, הוגדרה הבדידות 'המגפה של המאה'. היא נמצאה כגורם המעלה את הסיכון למחלות פיזיות קשות וכרוניות, כמו גם לתופעות נפשיות כואבות, המשפיעות על איכות החיים ועל תוחלתם. מחקרים רבים נערכו על התפשטות תופעה הבדידות, בחברה שהפכה להיות מנוכרת ומסוגרת יותר.

בסקר מקיף שנערך לאחרונה בקרב חברות בארה"ב, כ 40% מהמשתתפים דיווחו כי לעיתים קרובות או תמיד, הם סובלים מתחושת בדידות. על פניו נראה היה שמגפת הקורונה, החריפה אותה אף יותר. הריחוק החברתי והעבודה מהבית, העמיקה את הפער שנוצר בין הצורך האנושי הבסיסי למגע ישיר, קשר בלתי אמצעי ואינטראקציות חברתיות לבין המציאות של סגר ובידוד כפוי.

הפסיכיאטר John Cacioppo קורא לתחושת הבדידות "כאב חברתי". רגש סובייקטיבי שנוצר כתוצאה מלחץ או חרדה העולים בשל חוסר נתפש בקשר וחיבור עם אחרים. תחושות של בדידות מתעוררות כאשר מספר הקשרים שלנו נתפס כלא מספק וכאשר איכות היחסים ותוכנם, אינם נותנים מענה למידת האינטימיות לה אנו משתוקקים.

במחקרים עלה, כי תחושת בדידות שחוו עובדים בארגונים השפיעה באופן משמעותי על ביצועיהם:  ירידה במחוברות, בפרודוקטיביות, ביצירתיות וביכולת קבלת ההחלטות של האנשים. מאידך, אקלים רגשי המעודד ביטויי חיבה וחמלה מצמצם את מערכות היחסים הרעילות ואת הקשר בין תחושת הבדידות לאפקטיביות ופרודוקטיביות בארגון.

אם תרצו הרי זו אהבה

ד"ר  Vivek Murthy בספרו "ביחד" דיבר על הכוח המרפא של החיבור האנושי בעולם בודד.  הוא מציין 3 סוגים שונים של בדידות:

  1. בדידות אינטימית – חוסר בקשר עם אדם קרוב שמכירים היטב, שמתקיים בו אמון ונכונות להיות פגיעים וחשופים. "מישהו שלידו אני אוכל להיות אני"
  2. בדידות ביחסים – געגועים למעגל חברתי, אנשים שניתן לבלות איתם או רק לשתות קפה
  3. בדידות קולקטיבית – מחסור בשייכות, בקהילה או באנשים שחולקים מטרה משותפת. זה יכול להיות בעשייה התנדבותית או אפילו בתחושת שייכות למקום העבודה

כשמסתכלים על תופעת הבדידות בארגונים במיוחד בימים אלו, קשה שלא לראות איך שלושת מעגלים אלו שזורים זה בזה. איכות חיינו המקצועיים ואיכות הביצועים שלנו, מושפעים מאד ממה שקורה בשאר תחומי חיינו. יחד עם זאת, בעבודה, אנו מהססים מלגלות פגיעות, לשתף בקשיים ולבקש עזרה. לא פעם, הצורך לשמור על חזות "חסונה" גורם למתח  פנימי עמוק ומעמיק אף יותר את תחושת הבדידות.

לתרבות הארגון יש תפקיד קריטי במידת הלגיטימיות שניתנת לביטוי רגשות ולאופן בו הן מתבטאות. ישנם ארגונים בהם השפה, הערכים והציפיות רואות בגילוי רגשות חולשה וגורם מפריע. בצוותים בהם אין סובלנות לטעויות, יש תחרות גבוהה, ביקורתיות ושיפוטיות, תתפתח סביבה רעילה המקשה על יצירת קירבה וחיבור. בסביבה כזו, תעלה תחושת הבדידות. לעיתים, דווקא דמיון בין חברי הצוות היוצר לכידות חברתית עלול לגרום לריחוק וזרות לאלו שאינם מתאימים ולכן יחושו זרים ומבודדים.
לעומת זאת, ישנם ארגונים שמבינים כי חמלה, אהבה ואכפתיות הם מנוע צמיחה. מערכות היחסים שם מבוססות על אמון, קבלת השונה ופתיחות. לרוב, יתגבשו העובדים סביב מטרה משותפת הגדולה מהאינטרס האישי.

חברת הריטייל הענקית  , Costco עקפה את גוגל בדרוג 'המעסיק הטוב ביותר' בזכות התרבות הארגונית שלה "תרבות של חיבור" –   Connection Cultureהמבוססת על עקרונות של זהות משותפת, אמפטיה והבנה. בסביבה זו,  אנשים פורחים והחברה שומרת על יתרון תחרותי יציב לאורך זמן.

 

אצלי הכל בסגר

איך השפיע הריחוק החברתי באמת? ישנם מחקרים שמעידים על עלייה במדד הבדידות ((UCLA loneliness scale בשל הריחוק החברתי וההמנעות ממפגשים בינאישיים בעבודה. גם  לשעות עבודה ארוכות מהרגיל, טשטוש הגבולות בין הבית לעבודה וחוסר הבטחון התעסוקתי היו השפעה על עליה זו. אבל מצד שני, יש גם עדויות על השפעות חיוביות שצימצמו תחושה זו. במקרים רבים מדווחים עובדים על עלייה באינטראקציות הבינאישיות באמצעות הוידיאו והטלפון, הכרה בחשיבות הקשרים הקיימים והרבה בזכות פעילות התנדבות והגשת עזרה לזולת.

הבחנה מעניינת עשתה Kaseley Killam  לאור מחקרים מקיפים בארה"ב ובאירופה אותם ערכה בחודשים הראשונים של התפרצות המגיפה. בדידות ((Loneliness, היא חוויה סובייקטיבית של ניתוק, מה שאומר שאדם יכול לחוש בודד גם כשהוא מוקף באנשים רבים. לעומת זה, בידוד חברתי הוא מצב אובייקטיבי ששעלול ליצור 'לבדיות' ((Aloness, אך לא בהכרח בדידות. ויניקוט (2009), טען כי היכולת להיות לבד משלימה את היכולת להיות בקשר. היא מחזקת את תחושת המסוגלות האישית ומאפשרת התפתחות וצמיחה.

אז מה עושים כדי לשמר את הבריאות החברתית של העובדים?

  1. צרו סביבה רגשית בטוחה – מנעו בקורתיות, ציניות ושיפוטיות. עודדו חשיפה של חולשות, קשיים ושיתוף בטעויות ואי הצלחות. אל תאפשרו שפה בוטה ובטח לא בריונות מכל סוג שהוא.
  2. התנדבות בקהילה – נתינה ועזרה מאפשרות לאנשים לפעול מתוך לחושת מסוגלות. היא מתגמלת את הנותן ואת המקבל כאחד. מצאו אנשים או עמותות שזקוקות עכשיו לעזרה, הציעו עזרה ופנו לכך זמן ואנרגיה. תזמו ותעודדו את העובדים שלכם לקחת חלק, רצוי כפעילות צוותית מחברת.
  3. חיבור דרך קולבורציה – עבודה שיתופית מאפשרת חיבור וקשר שוטף. צוותו את העובדים לזוגות או קבוצות עבודה. גם אם תחומי העשייה שלהם נפרדים, הגדירו להם משימות משותפות או מנגנונים לשיתוף הדדי בסטטוס ההתקדמות אבל גם בסטטוס האישי. עודדו אותם להפגש באופן מקוון לשיחות ולהתיעוצויות. תגמלו אותם על המפגשים ופנו לזה מקום בסדר העדיפויות של השוטף.
  4. תחזקו תקשורת פתוחה וכנה על המצב העסקי – שתפו במצב העסקי, התפעולי ובהתפתחויות עם לקוחות. היו כנים ואפשרו דיאלוג פתוח סביב אתגרים ופתרונות אפשריים. זה מפחית לחצים ומייצר תחושת שייכות וערך.
  5. השקיעו בתכנית פיתוח ולמידה אישית – זה הזמן לחזק את החוזקות ולאפשר לאנשים להתפתח. לייצר חיוביות, אמון ותחושת מסוגלות.
  6. זהו את כפתורי ההפעלה האישיים – שאלו 'מה מניע אותך לפעולה?', 'מה מדליק אותך וגורם לך התרגשות ושמחה' ? 'אילו משימות מעוררות בך אנרגיה?' ומצד שני, בדקו מה מכבה אותם?
    דאגו לשלב משימות שמעוררות אותם ולצמצם את המכבות כמה שניתן. תופתעו כמה גורמי המוטיבצייה הפנימיים שונים בין האנשים וכמה מינוף המוטיבציות משמעותי
  7. עודד את העובדים לדאוג לרווחתם האישית – ספורט, יוגה, מדיטציה, תזונה מסודרת ושעות שינה חיוניות לתפקודם המיטבי ולבריאותם הרגשית. התעניינו בשעות הפנאי שלהם ועודדו אותם לקחת זמן אישי לעצמם בתוך מכלול הלחצים.

ומעל הכל, גלו רגישות, אכפתיות, אמפתיה והבנה. התחושה כי רואים אותם, מתעניינים בהם ומהווים עבורם מקור תמיכה הוא קריטי להפגת תחושת הבדידיות ולחיזוק המוטיבציה, האנרגייה והפרודקטיביות שכה נדרשים.

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *